פסק-דין בתיק עד"י 2338/09

המערער הורשע על פי הודאתו בעבירה של סחר בציוד מלחמתי בכך שבמהלך שנת 2008 מכר לאחר רובה מאולתר ("נאבולסי") ו-15 כדורים.

בעקבות הרשעתו גזר בית משפט קמא על המערער עונש של 16 חודשי מאסר בפועל, קנס כספי בסך 1,500 ש"ח ומאסר מותנה.

בערעור ההגנה נטען כי העונש שנגזר על המערער הינו עונש חמור יתר על המידה, אם מביאים בחשבון את נסיבותיו האישיות של המערער, וסוטה מרמת הענישה המקובלת בהסדרי טיעון בערכאה הראשונה. ב"כ המערער טען כי המדובר באדם מבוגר, שאמנם נשפט בעבר, אולם עברו מתייחס למעשים שהתרחשו לפני למעלה מ-10 שנים. עוד נטען כי המערער הינו אב למשפחה גדולה, סובל מבעיות רפואיות, ובעבר, בשנת 1998, אף היה מעורב בהצלת חייל שדרס ילד פלסטיני מידי המון זועם.

התביעה הצבאית טענה כי יש לדחות את הערעור. נטען כי המערער בעל עבר פלילי בעבירות חמורות, ובכלל זה בהחזקת נשק, וכי רמת הענישה שנקבעה הינה ראויה, ותואמת את הפסיקה של בית המשפט הצבאי לערעורים ושל בית המשפט העליון ככל שמדובר בעבירות של החזקת נשק וסחר בנשק.

דיון והכרעה

במקרה שלפניי, קיימים הן שיקולים לחומרה והן שיקולים לקולא.

אמנם, העובדה כי מדובר בנשק מאולתר ולא תקני הינה נסיבה לקולא, אולם כל יתר הנסיבות הנוגעות לעבירה דווקא מצביעות על חומרה: אין מדובר ברובה שנועד לקישוט, או בכלי נשק הגנתי באופיו, והמערער לא רק החזיק בנשק, אלא מכרו לאחר תמורת רווח כספי.

בנוסף, עניין לנו במערער שכבר נשפט בעבר, וידע היטב מהי המשמעות של החזקת נשק שלא כדין. כעולה מהרישום הפלילי של המערער, הוא נשפט בשנת 1990 לשלוש שנות מאסר בגין עבירות חברות בהתאחדות בלתי מותרת וזריקת בקבוק תבערה, ובשנת 1996 נשפט ל-9 חודשי מאסר בגין החזקת נשק.

ניתן היה לצפות ממי שכבר נכשל בעבר בעבירות שעניינן נשק, שלא ישוב לסורו. אמנם, אין להתעלם מכך שחלף פרק זמן משמעותי מאז שוחרר המערער מכלאו ועד שהסתבך בעבירה הנוכחית, אולם יש בכך כדי ללמד על הפוטנציאל לרצדיביזם ולחזרת המערער לסורו בעתיד.

לא התעלמתי מהשיקולים לקולא במקרה זה, ובכלל זה דברו האחרון של המערער, הנוגעים לעזרה שנתן לחייל בשנת 1998 או למצבו הרפואי. עם זאת, עבירות נשק, ובייחוד עבירות של סחר בנשק, מצדיקות ככלל, ענישה ממשית. הדבר תלוי בין היתר, בשאלה האם מדובר בנשק התקפי או הגנתי, בסיבה שבשלה הוחזק הנשק, כמו גם בשאלה האם מדובר בעבירה שמהותה החזקת הנשק להבדיל ממכירתו. כאמור לעיל, במקרה שלפניי מרבית השיקולים מצביעים על החומרה שבמעשה, ולכך יש לצרף את עברו המכביד של המערער.

הסניגור טען כי העונש שנגזר חורג מרמת הענישה המקובלת. כתימוכין לכך הפנה למספר פסקי דין בערכאה הראשונה ובערכאת הערעור בהם נגזרו, לטענתו, עונשים קלים יותר על עבירות דומות ואף חמורות יותר. עיינתי באותם מקרים ואינני סבור שיש בהם כדי לשכנע כי העונש שנגזר בערכאה הראשונה סוטה במידה ניכרת מרמת הענישה הראויה. באותם מקרים דובר בהסדרי טיעון, שהוצגו, בין היתר, לנוכח עבר נקי של המעורבים. בתי המשפט כיבדו הסדרים אלה, ואין בכיבוד ההסדר כשלעצמו, כדי להביא למסקנה כי זוהי רמת הענישה. קיים מתחם ענישה, במסגרתו יכבד בית המשפט הסדר המוצג לפניו, גם אם הוא מקל מרמת הענישה מהקובלת, וגם אם הוא מחמיר מאותה רמת ענישה. אין בפסיקה אליה הפנה הסניגור, או בנסיבות אותם מקרים, כדי להצביע על כך שרמת הענישה הראויה במקרה שלפנינו צריכה להיות נמוכה משנת מאסר בפועל למי שכשל שוב בעבירה שמהותה מכירת נשק לאחר, גם אם נשק מאולתר.

ודוק: השאלה העומדת לפניי אינה שאלת העונש שיש לגזור על המערער לאור הנסיבות האמורות, אלא האם העונש שגזר בית משפט קמא סוטה ממתחם הענישה הראויה באופן המצדיק את התערבות ערכאת הערעור.

בסוגיה זו כבר ציינתי בעבר, כי הכלל הוא שרק סטייה קיצונית תצדיק את התערבות בית המשפט לערעורים בעונש שגזר בית משפט קמא (ראו עד"י 1517/09 התביעה הצבאית נ' מחלוף; עד"י 1831/09 קאדרי נ' התביעה הצבאית).

יכול אני לומר כי לו היה בית המשפט בערכאה הראשונה גוזר עונש מעט קל יותר מזה שנגזר, לא הייתי מתערב בכך, אולם גם בעונש שנגזר בסופו של דבר במקרה זה, אין כדי להצדיק את התערבות ערכאת הערעור. כאמור, עניין לנו במתחם ענישה, בו ניתן להביא בחשבון עונשים שונים על אותו המעשה.

במקרה שלפנינו, הצטברות הנסיבות לחומרה מלמדת כי העונש שנגזר בבית משפט קמא אינו סוטה ממתחם הענישה הראויה, בהתחשב בנסיבותיו של מקרה זה.

אשר על כן הערעור נדחה.

ניתן והודע היום, 20 ביולי 2009, כ"ח בתמוז התשס"ט בנוכחות ב"כ המערער, המערער והתוב"ץ.

(-)

שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: